ציור נוף עם מכוניות

האמת שהיה לי בראש לצייר עם הרבה צבע.

כבר הרבה זמן יש לי תחושה שהמשטח של הציור שטוח. משהו לא ממש עובר עם הצבע הרזה.

כמה שהציור מדויק ו"נכון", עדיין משהו חסר.

חשבתי משחה. לטבול את המכחול בצבע שעל הפלטה ולהעביר אל הבד. פעולה יומיומית של כל צייר שזה עיסוקו.

אבל עכשיו צריך גם נושא טוב.

בזמן האחרון אני מנסה לצייר בצבעי מים ולא מעט מכוניות.

יצאתי לטיול עם הטלפון והכלבה בשבת קיצית של תחילת החורף וממש מאחורי המוסך של הגושרים היו מונחות בהזמנה שלוש מכוניות כמו משתזפות במש , בצורה טבעית ללא איפור או משחת הגנה מחכות מתמסרות. עשיתי שניים שלושה צילומים וידעתי שיש חומר.

החלטה נוספת שלקחתי הייתה לסיים את הציור ביום אחד. ואם אפשר אפילו בפחות. ללכת עם הנחת המשחה על הבד כמה שיותר מהר מצד ובנוסף,הגבלת הזמן מייצרת חובת ריכוז . למרות שעבדתי מצילום עדיין רציתי להרגיש את תחושת הדחיפות כשעובדים באור יום מול הנושא והשמש בתנועה.

חיה משהו טוב בהחלטות האלה. המחשבה הבאה הייתה שאם משהו לא יראה לי למחרת אפשר לעשות עוד ציור.

מישהו פעם אמר שעדיפות הרבה התחלות של ציורים מסיומים בודדים.

וכל יום הרי הוא התחלה של ציור חדש מבד לבן.

רישום

יצאתי לתאילנד באוגוסט 2015 מצויד בערכה עם חצובה מתקפלת שעליה הרכבתי את הלוח עליו מדביקים את הנייר לצבעי מים.  .מדף הוספתי שיהיה נוח לפאלטה והתמקמתי סמוך אל הנהר הפינג שחותך צפונית את העיר העתיקה של צ'יאנג מאי.

 הנושא פשוט- נהר מצד אחד, גדה מצד שני. סירה עברה אחרי שהתחלתי להניח את הצבעים על הנייר וחשבתי שיהיה מאוחר להוסיף אותה.

לא היו הרבה פרטים. שטחים גדולים , קצת השתקפויות על פני המים, שמים מעוננים שנתנו קצת עניין בחלק העליון.

עברתי משם לגדה ממול והמבט עכשיו היה דרומה, כשמאחורי העיר מתנשאים ההרים שעל אחד מהם מקדש דוי-סו-טפ. 

בערב, במלון הסתכלתי בציורים וחשבתי לעצמי שציור נוף עם צבעי מים מחייב דיוק מרבי ברישום, בקומפוזיציה. מעל הכל אני חייב לבדוק את הגודל של הגופים, הבתים, הדמויות והנוף שנכנסים לנושא של הציור. גדול מדי מחטיא את המטרה כמו גם אם הדברים נעלמים בתוף בדף.

במקום אחר אמרתי שצריך לצייר 1000 ציורים בצבעי מים על מנת להתחיל להבין את המדיום החמקמק והבלתי נשלט הזה.

אז נשארו כמה ציורים לצייר עד האלף הראשון.

איך ציור פנים חושף בפנינו את הדרך שעשה הצייר כשהוא עושה ציור פנים מול מודל

לפני כמה ימים פגשתי אישה שעיקר עיסוקה הוא הכנת אוכל שלא כמוני שאני מתעסק בציור פנים. שאלתי אותה אם היא רואה משהו מקשר בין ציור ואוכל והיא מיד אמרה לי שהסידור של האוכל על הצלחת לפני ההגשה זה בדיוק כמו ציור פנים. צריך לשים לב לכל הפרטים ולהיות מדויק. שאלתי אותה למה הכוונה להיות מדויק אז היא אמרה שכמו בציור פנים יש פרטים שמאוד חשובים לתיאור הדמות, כך יש משמעות לשילובים של האוכל על מנת ליצור מנה מגובשת, טעימה ואסתטית.

את הציור פנים שמשמאל ציירתי  מתוך מטרה ברורה לדייק  כמה שיותר בפרטים. האור על המצח הגוון הבהיר של קבוצת השערות הדקות במפגש של השיער והמצח, הבזקי האור המוקרן על חישוקי העגילים והקפלים הרבים של החולצה נתנו לי הרבה תת-נושאים בתהליך של ציור הפנים הזה.

התחלתי את הציור מול המודל והמשכתי לאחר מכן עם עזרה של מספר תמונות שישלימו לי את האינפורמציה וישמרו את הזיכרון שלי טרי...

ציור פנים זאת מלאכה מיוחדת שמצריכה לימוד. אפשר כמובן לקחת עיפרון ולהתבונן בפנים של מישהו ולעשות את הצורות כפי שהן משתקפות אבל כמו כל חוקר טוב שיודע לשאול את השאלות הנכונות על מנת להוציא מהחשוד שלו את האינפורמציה הרצויה, כך על הצייר לשאול את השאלות הנוגעות לתיאור הפנים שלפניו על מנת להראות בדיוק מרבי את פרטי הפנים . יש טכניקה מאוד פשוטה שניתן ללמוד אותה במספר מפגשים או באופן מרוכז בסדנאות של שלושה ימים. את הטכניקה הזאת אנחנו מלמדים בהצלחה כבר כמה שנים ויש תוצאות מרשימות למתמידים.

מבנה הסדנאות באקדמיה לציור שומר על קצב התקדמות מהקל אל הכבד מהרחוק אל הקרוב מהכלל אל הפרט. גם בחירת החומרים מאפשרת התמודדות ברת- השגה עם הפנים שאנחנו מנסים לצייר. חומרים רכים כמו עפרונות, פחם, שילובים של גירים לבנים וצבעוניים עם רישומי הפחם מאפשרים לנו התנסות חווייתית בדרך אל הציור בצבעי שמן.

כל אחד יכול לצייר זאת אינה קלישאה ובמקרה פגשתי היום במוסך מישהו מהעובדים שסיפר לי שזה חלום חייו ללמוד לצייר ובכיתה ה' הוא היה "אלוף" לדבריו אלא שמאז לא יצא לו לגעת בזה. נפרדנו כשהוא מבטיח לי  כי בהזדמנות הראשונה הוא מגיע לשיעור ניסיון...

בינינו, אני יודע שכל אחד היה רוצה לדעת קצת יותר על ציור פנים וגם על עצמו ולהיות באווירה הקסומה של סטודיו לציור. תנו לעצמכם מתנה ובואו ללמוד ציור פנים כי אלו החיים היחידים שלכם.

איך מציירים פורטרט

סטיבן עשהאל מורי ורבי מהאקדמיה לציור בניו יורק אומר שצריך לדעת לגנוב מציירים גדולים רעיונות ועוד יותר חשוב לשמור על המציאות האלה. במהלך היצירה השוטפת אני עסוק כל הזמן בלעשות יותר טוב את מה שמעניין אותי והחיפוש התמידי הזה מהו הדבר הנכון עכשיו לעשות מייצר את ההמשכיות. לפעמים אני נתקע עם איזה רעיון לא פתור או שאלה איך ממשיכים מכאן. יש רגעים שהתשובה מגיעה מאוד מהר ויש כאלה. הפחות נעימים שצריך לחכות עד שזה יגיע. עכשיו אני מגלה שיטה חדשה שמונעת ממני את החיכיון הזה, את התקופה שמשהו לא עובד וכביכול אין מוצא.

אז אני חוזר לבסיס. כמו שחקני קבוצה שמתרגלים פעם ועוד פעם לעשות משהו ובמהלך המשחק הדברים לא זורמים להם כמו שהם רוצים ואז ניתנת האפשרות לחזור אל התרגול הבסיסי על מנת לייצב את המערכת וליצור מציאות של תנועה. של יצירה ואפילו לרגע קסום אחד אולי שליטה

אז החלטתי היום לנסות משהו מהדברים הבסיסיים האלה שגורמים למוח להסתכל מחדש, לעיניים להתחדד ולחושים     התעורר.   ציור מתוך התבוננות בגולגולת.

    ככה פשוט. חמישה צבעים ולבן על הפאלטה ונכנסים למוד של ציור והתבוננות. כל נגיעה יש לה משמעות.

אני חושב שאת הרעיון הזה אני חייב לעשות ביחד עם התלמידים בסדנת פורטרט הקרובה בקייץ

.

מחכה בקוצר רוח לראות את התוצאות.