יצאתי לתאילנד באוגוסט 2015 מצויד בערכה עם חצובה מתקפלת שעליה הרכבתי את הלוח עליו מדביקים את הנייר לצבעי מים. .מדף הוספתי שיהיה נוח לפאלטה והתמקמתי סמוך אל הנהר הפינג שחותך צפונית את העיר העתיקה של צ'יאנג מאי.
הנושא פשוט- נהר מצד אחד, גדה מצד שני. סירה עברה אחרי שהתחלתי להניח את הצבעים על הנייר וחשבתי שיהיה מאוחר להוסיף אותה.
לא היו הרבה פרטים. שטחים גדולים , קצת השתקפויות על פני המים, שמים מעוננים שנתנו קצת עניין בחלק העליון.
עברתי משם לגדה ממול והמבט עכשיו היה דרומה, כשמאחורי העיר מתנשאים ההרים שעל אחד מהם מקדש דוי-סו-טפ.
בערב, במלון הסתכלתי בציורים וחשבתי לעצמי שציור נוף עם צבעי מים מחייב דיוק מרבי ברישום, בקומפוזיציה. מעל הכל אני חייב לבדוק את הגודל של הגופים, הבתים, הדמויות והנוף שנכנסים לנושא של הציור. גדול מדי מחטיא את המטרה כמו גם אם הדברים נעלמים בתוף בדף.
במקום אחר אמרתי שצריך לצייר 1000 ציורים בצבעי מים על מנת להתחיל להבין את המדיום החמקמק והבלתי נשלט הזה.
אז נשארו כמה ציורים לצייר עד האלף הראשון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה