יום שבת, 10 במרץ 2012

את פינה באוש פגשתי לראשונה בתיאטרון עכו מאחורי הקלעים של ההצגה:"arbiet macht frei"  העבודה משחררת שבעקבותיה גם התאהבתי וזה יהיה בסיפור אחר...אחר כך ראיתי הופעה של להקת בת שבע של אוהד נהרין וכבר הייתי שבוי בקיסמה. אחר כך השגתי סרטי וידאו-בשנת 92- של הופעות של הלהקה של באוש ומתוך כמה סרטים הוצאתי רעיונות לציורים שהצגתי מאוחר יותר בבית האמנים בירושליים במסגרת סדרת תערוכות נדבך. ולמה אני חוזר כל כך הרבה שנים אחורה אם לא להראות שבעצם היצירה שלי סובבת כל הזמן סביב אותם הצירים וכל פעם מתמגנטת תשומת הלב סביב ציר אחר. לא מזמן יצא הסרט של וים ונדרס שלצערי עדיין לא יצא לי לראות והוא התחקות אחר עבודתה של פינה באוש שלרוע המזל כבר לא איתנו בחלל הזה... וקצת לפני שהסרט הגיע, ענבל היתה בתל אביב ומהאוזן הביאה לי סרט שנעשה עם קבוצת תלמידים שאינם רקדנים- הסרט מתאר את תהליך העבודה עם התלמידים, על שלבי לימוד הריקודים וכן מראה התלבטויות אישיות, רגעים קשים של פריצות דרך ומשקף נאמנה את תהליך העבודה של פינה באוש בעזרת שתי העוזרות שלה שעושות עם הנערים עבודה מדהימה. אפשר לראת בסרט את המבנה החברתי היום בגרמניה שמורכב מאין ספור לאומים שמאכלסים אותה ומייצרים חברה תוססת, דינמית ומאוד מגוונת.
הסרט כמובן מתחבר אל התהליכים שאני עובר עם חיפוש  נקודות חיבור רגשיות שלא תמיד ברור איך הקשר המדוייק אבל הרגש אומר זוז ואז ה"מכונה" מתחילה לנוע. אני מוסיף כאן סקיצה ראשונה שעשיתי של אחת הדמויות היותר שבריריות בסרט שגם דרכה אפשר ללמוד על מה זאת חולשה, רגישות, עקשנות ומוכנות לפרוץ דרכים חדשות.

שמן על mdf  
2012

2 תגובות:

  1. "הרגש אומר זוז ואז ה"מכונה" מתחילה לנוע" - זה משפט מאוד יפה, מטאפורה לאופן המאגי כמעט שבו תהליכים מתרחשים ודינאמיקה של התפתחות ושינוי מתקיימת. המפגש עם הריקוד, כמו גם עם הציור עבור מי שחווה זאת בפעם הראשונה בגיל מתבגר או מבוגר (ולא גדל לתוך זה) הוא חוויה עם עוצמות מדהימות. אני מרגישה את זה בריקוד, ואילו אתה בטח מלווה את החוויות עם אותם יוצרים שבאים לחלוק איתך רגעים אלה. שמחה על השיתוף שלך ועל הציורים היפייפים. הצפייה בדמות כאן, מתעדת רגע ומייצרת עוד כמה. תודה!

    השבמחק
  2. היי יעל, תודה על התגובה הכנה ומרחיבת הדיון-אני באמת מוצא עכשיו יכולת להתבונן גם באיך הדברים פועלים עלי ולהיות שותף (כאילו...) לתהליכים שקורים בפנים עם הרצון שלהם לקבל ביטוי. במקרה שלי כמובן דרך המכחול והצבע...אז קדימה לרקוד...

    השבמחק