סדנת טכניקות ציור פורטרט בשמן

יופיים של הפנים מתגלה במלואו כשמציירים אותם. משיכות המכחול, שילוב הצבעים, התנועה והאווירה שמסביב לפורטרט משווים לו יופי מיוחד ומדגישים את שהטבע נתן לכל אחד ואחת.

בסדנת ציור פורטרט נלמד לצייר את המרכיבים השונים של הפנים, נתבונן בראש כמכלול ונפרק אותו לפרטים השונים שבו. נלמד לצייר עין אף פה ואוזניים, נחפש את הקשר והתנועה שיש בין בכתפיים הצוואר והראש ונלמד ליצור את המבט מיוחד של כל פורטרט. המשתתפים בסדנה יזכו לקבל כלים מצוינים שיאפשרו להם המשך עבודה לאורך זמן הרבה אחרי שהסדנה תיגמר.

יום א-רישום פחם- סקיצות מהירות וקומפוזיציה על הדף

רישום עיפרון- בלוק-אין של הראש בקווים ישרים

רישום בצבע אחד—חסימת האור-צל על הפנים הצוואר והכתפיים

יום ב- רישום על פי צילום- רישום עיפרון, בלוק אין של האור והצל

ציור בצבע אלא-פרימה לפי התמונה.

יום ג- ציור פורטרט- מרישום לצבע עד שלמות

רשימת חומרים:

בדים לציור- 30X40, 35X45 

מכחולים: פילברט  בריסל מס: 2, 4, 6, 8, 10. רצוי שניים מכל אחד

מכחול עגול בריסל מס: 2, 4

מכחול סייבל עגול: מס : 3

צבעי שמן:

לבן טיטאניום

צהוב נאפולי

צהוב אוקר

כתום קדמיום

אדום קדמיום לייט

אדום אליזרין

אדום אוקסייד שקוף

חום סיינה

חום אמבר טבעי

כחול אולטראמרין

ירוק וירידיאן

ניתן להוסיף לרשימה מה שרוצים.

חומרי רישום-פחם, עפרונו, מחק

ספר סקיצות

גליל נייר- מומלץ ויוה- לניגוב המכחולים.

פאלטה וכוסיות לשמן וטרפנטין

שמן וטרפנטין לציור

סכין ציור-לפאלטה ולציור

הסדנה הקרובה 'טכניקות ציור פורטרט בשמן' תתקיים באקדמיה לציור פיגורטיבי בקיבוץ הגושרים בתאריכים 20-21-22/7/2014  בין השעות 8:30-15:30

שלושה ימים מרוכזים של לימוד ושיכלול יכולות הרישום.

פרטים:

nir.amir@gmail.com

054-8170020

רישום בשיטת בלוק-אין

'בלוק-אין' תנועה

לפני עשר שנים שכרתי דירה קטנה עם שני חדרים בקומת קרקע שאל המרפסת שלה היה צמוד עץ שסק. אחרי כמה חודשים הוא נתן פרי. זה היה בחודש מאי. מהקיבוץ של פעם אני זוכר שהיינו קוטפים תפוזים בחורף. אז תפוזים חורף ושסק אביב. ככה אני מכיר את הפירות ומצפה להם בכל עונה וזמן קבועים. מלאכת הציור קצת שונה מעונות השנה אבל גם בה- אם רוצים להגיע לתוצאות יש סדר ותהליך והכנה ופריחה וניצנים ואחר כך הפרי מופיע. זה יכול להיות בעיפרון פחם או צבע אבל הסדר הנכון מוביל לפרי יפה ובשל ותאווה לעיניים. שיטת ה'בלוק-אין' ברישום מכוונת לתוצאה הטובה ביותר ומתבססת על רישום מתוך התבוננות במודל ושלב אחר שלב, מהקל והברור אל המורכב מוביל אותנו התהליך אל התיאור המדויק של הדמות. שליטה בשיטה זו מאפשרת אין סוף אפשרויות ציור ורישום בכל מדיום ונותנת גישה קלה ומהירה לתיאור הנושא. כל צייר מחפש את הדרך הקצרה ביותר לסיים את שלב הרישום ולהגיע לשלב הצבע ולסיים את המלאכה.  שיטת ה'בלוק –אין' הינה הטובה והמהירה ביותר. שלושה ימים אינטנסיביים מול מודל יעניקו כלים בסיסיים וטובים למתחילים ויאפשרו לתלמידים מתקדמים העמקה ושליטה טובה יותר ברזי הציור.

רישום של 3 שעות בשיטת בלוק-אין

תוכנית סדנת רישום מודל 'בלוק-אין'

יום ראשון רישום מהיר בפחם ועיפרון חיפוש התנועה של הדמות

רישום קו האמצע להדגשת הקומפוזיציה

רישום מעטפת ביד חופשית

לימוד פרופורציות ונקודות מרכזיות בגוף האדם.

יום שני רישום בלוק-אין- התרכזות במעטפת בקווים ישרים

בלוק אין על פחם עם מחק- וויפ-אווט

בלוק-אין תנוחת עמידה ארוכה

בלוק-אין של צורת הצל

יום שלישי בלוק אין תנוחת עמידה וחסימת הצל

בלוק-אין תנוחת ישיבה ארוכה רישום גמור

הפרדה של אור וצל

רשימת חומרים:

• פחם טבעי דק
• מחק לפחם- אפור
• עפרונות רישום- 2H, H, HB, 2B,4B, 6B
• בלוק רישום Strathmore  סדרה 400 נייר לא לבן
• ניירות לבנים 120 גר' לרישום
• ספר סקיצות
• גיר פסטל לבן/ עפרון פסטל לבן.

הסדנה הקרובה בשיטת בלוק אין תתקיים באקדמיה לציור פיגורטיבי בקיבוץ הגושרים בתאריכים 6-7-8/7/2014  בין השעות 8:30-15:30

שלושה ימים מרוכזים של לימוד ושיכלול יכולות הרישום.

פרטים:

nir.amir@gmail.com

054-8170020

את האקליפטוס הזה התחלתי לצייר בנוף- ממש מולו, קצת דרומה ומזרחית בזווית של השעה חמש וחצי, ז"א אם הוא אמצע השעון אז המקום שלי ביחס אליו ביחס לכביש המקביל הוא חמש וחצי. לא שזה משנה משהו לגבי הציור אבל בנוף הרבה פעמים חשוב איפה עומדים ביחס לנושא. קו העין ממש על המפגש של הגזע והשדה וכל החזית מתדרדרת אל המסגרת התחתונה של הציור- ציפור כמובן רואה את העץ הזה אחרת לגמרי. והוא גם יראה הרבה יותר קטן אם למשל הייתי עומד על סולם או מיכאלזון שקוטפים איתו פרי מעצים גבוהים. אז פתאום מתברר שאכן ישנה חשיבות איפה עומדים כשרוצים לתאר משהו וישנה חשיבות איך נרצה לתאר את הנושא שלנו.

צילמתי אותו כמובן בשטח. הכוונה הייתה לסיים במקום אבל התברר שזה יומרני מדי. כזה עץ שעמל שנים להגיע לפסגות ונשגבות שכזו ראוי שיקבל קצת יותר תשומת לב מכמה שעות באמצע חול המועד פסח שהיה עלינו לטובה...

ואני עוד אחזור לשם לברר פעם או יותר נוספות איך מציירים איקליפטוס- וכל האנטומיה שלו שלמשל שונה לחלוטין באופן קיצוני אמנם מברוש למשל.- בצילום העלים נראים כמו כרוביות. בבוקר- בטיול עם הכלבים ראיתי איקליפטוסים ליד גדר המערכת עם עלים שנופלים כלפי מטה שאם היו יותר ארוכים היו מזכירים ערבה בוכייה. אז שלא נבכה ונמשיך לחפש איך מציירים איקליפטוס כי זה מה שיש כאן הכי הרבה וזה יפה.

Painting Italy 2013

The Tibber
Amir nir - oil on canvas
Italy 2012

A quick stroll round the Duty Free, an early-morning coffee by the fountain dripping from above.  Just a few moments later and the wheels break away from the ground, the view changes through the oval frame of the plane window, and the fascinating journey begins.

The stewardess tells us to straighten up our seats and the Rome Colosseum revolves below as we come in to land.

The air-conditioned minibus is already waiting at the terminal exit, and soon pushes northwards to the gentle landscapes of Tuscany.

A view from The Retreat

Real Italian espresso at the roadside, one more hour and we’re already in the magical scenery, getting to know the area, and organizing ourselves in the guest rooms in time for a light meal. And, a moment later, we’ll begin the first painting…
 

Room at The Retreat

At dinner, red wine, pasta and roasted vegetables brighten our day, followed by a fascinating art lecture.
The stone-walled room and pampering bed invite us to sleep till morning, saturated with Italy, its sights and sounds.

Seascaping

We go out into the landscape, enjoying art demonstrations and explanations of how to actually start a painting, and how to choose exactly what to paint out of all this beauty surrounding us.

In the afternoon, we travel to Ascoli to paint the sunset in the local piazza, framed by arches, drenched in light.

A typical Piazza

During the evening, after dinner, two hours of model drawing accompanied by wine, and then falling into bed with a smile…

Morning, and a drive to paint antiquities in the nearby Roman city. The Adriatic appears in the background, and we’ll soon be there, too. Lunch in the piazza, shaded by trees, and then back to work. 

A typical Piazza at night

In the evening, a lecture and demonstrations on mixing colors for landscape painting: each color and its place in the painting.

Morning again, and we drive out to paint by the sea. Boats, pier, seagulls and fishermen; an idyllic Italian scene. Maybe an accordionist will appear from somewhere…

Typical view

A fish restaurant at noon, because we can’t miss that out… and the accordionist…

In the evening we’ll learn about model painting and we’ll practice. Not everything is grapes, olives, sea and archaeology…

The Tuscan scenery absolutely invites a tour of its incredible vantage points. We’ll drive out with the minibus in the cool early morning hours to see the extraordinary landscapes, and to absorb the scents and colors.

A number of nice works have accumulated by now, fruit of our labor, and the time has come to put on a small exhibition, both to see the results and to be seen. There’s something to be proud of.

 

Now it’s a routine. We get up in the morning, eat breakfast, and immediately go out to paint in the surrounding vineyards and olive groves.

 

In the evening we go down to Ascoli to enjoy the cafés along the seafront.

And there’s really nothing to add about the journey back…

 

 

(This post in Hebrew פוסט זה בעברית)

For more details:nir.amir@gmail.com +972-(0)54-8170020

www.facebook.com/amirniracademy

מציירים איטליה 15-22/9/2013

סיבוב קצר בדיוטי פרי, קפה של מוקדם בבוקר ליד המזרקה הנוטפת מלמעלה. עוד רגע הגלגלים מתנתקים מהקרקע והנוף מתחלף לו מבעד למסגרת האובלית של חלון המטוס והמסע המרתק מתחיל.

נהר הטיבר בחבל אומבריה
שמן על בד
אמיר ניר
איטליה 2012

הדיילת מבקשת לישר מושבים והקולוסיאום של רומא מסתובב למטה לקראת נחיתה.

המיניבוס הממוזג כבר מחכה ביציאה מהטרמינל ומושך צפונה אל הנופים הרכים של טוסקנה.

אספרסו איטלקי אמיתי בצד הדרך ועוד שעה אנחנו כבר בנוף הקסום , מתרגלים לאזור ומתארגנים בחדרי האירוח לקראת ארוחה קלה ועוד רגע מתחיל הציור הראשון...

יין אדום, פסטה וירקות אפויים מענגים את החייך בארוחת ערב שלאחריה הרצאה מרתקת על אמנות.



חדר אופייני
The Retreat
המקום בו נתאכסן ב 2013

החדר עם קירות האבן והמיטה המפנקת מזמינים להירדם לבוקר שכולו איטליה.

יוצאים לנוף וזוכים להדגמות והסברים על איך מתחילים ציור ואיך בוחרים מה לצייר מכל היופי הזה.

אחר הצהריים נוסעים לאסקולי לצייר את השקיעה בפיאצה המקומית המוקפת קשתות ומוצפת אור.

ציור בנוף איטלקי

בערב, אחרי הארוחה, שעתיים של רישום מודל בליווי יין וצונחים על המיטה עם חיוך...

בבוקר נוסעים לצייר עתיקות בעיר הרומית הסמוכה.

ברקע נראה הים האדריאטי שנגיע אליו בקרוב. ארוחת צהריים בפיאצה בצל העצים וממשיכים במלאכה.


 




סירה
שמן על בד
אמיר ניר

בערב הרצאה והדגמות על ערבוב צבעים בנוף. כל צבע והמקום שלו בחלל הציור.

בבוקר נוסעים לצייר ליד הים. סירות, מזח, שחפים ודייגים.

פסטורליה איטלקית. אולי יופיע משום מקום אקורדיוניסט...




ציור בפיאצה אופיינית

מסעדת דגים בצהריים כי אי אפשר בלי...

האקורדיוניסט...




בערב נלמד ונתרגל ציור מודל. לא הכול ענבים וזיתים ים ועתיקות...



השתקפות אופיינית ברחוב איטלקי

סביבת טוסקנה מזמינה סיור בנקודות תצפית מיוחדות.

עם המיניבוס נסייר בשעות הבוקר הקרירות להתרשם מהנופים המיוחדים ולספוג את הצבעים והריחות.



כבר מצטברות להן מספר עבודות יפות פרי עמלנו והגיע זמן לעשות תערוכה קטנה לראות ולהראות את התוצרת. יש במה להתגאות.



ציורים מתייבשים באוויר הפתוח
איטליה 2011

עכשיו זאת שיגרה.

קמים בבוקר, אוכלים ארוחת בוקר ומיד יוצאים לצייר בכרמים ובמטעי הזיתים שמסביב.

בערב יורדים לאסקולי לבלות בבתי הקפה שלאורך הים



ועל הדרך חזרה אין מה להוסיף...

 

(פוסט זה באנגלית This post in English )

 

פרטים והרשמה
nir.amir@gmail.com
054-8170020

את פינה באוש פגשתי לראשונה בתיאטרון עכו מאחורי הקלעים של ההצגה:"arbiet macht frei"  העבודה משחררת שבעקבותיה גם התאהבתי וזה יהיה בסיפור אחר...אחר כך ראיתי הופעה של להקת בת שבע של אוהד נהרין וכבר הייתי שבוי בקיסמה. אחר כך השגתי סרטי וידאו-בשנת 92- של הופעות של הלהקה של באוש ומתוך כמה סרטים הוצאתי רעיונות לציורים שהצגתי מאוחר יותר בבית האמנים בירושליים במסגרת סדרת תערוכות נדבך. ולמה אני חוזר כל כך הרבה שנים אחורה אם לא להראות שבעצם היצירה שלי סובבת כל הזמן סביב אותם הצירים וכל פעם מתמגנטת תשומת הלב סביב ציר אחר. לא מזמן יצא הסרט של וים ונדרס שלצערי עדיין לא יצא לי לראות והוא התחקות אחר עבודתה של פינה באוש שלרוע המזל כבר לא איתנו בחלל הזה... וקצת לפני שהסרט הגיע, ענבל היתה בתל אביב ומהאוזן הביאה לי סרט שנעשה עם קבוצת תלמידים שאינם רקדנים- הסרט מתאר את תהליך העבודה עם התלמידים, על שלבי לימוד הריקודים וכן מראה התלבטויות אישיות, רגעים קשים של פריצות דרך ומשקף נאמנה את תהליך העבודה של פינה באוש בעזרת שתי העוזרות שלה שעושות עם הנערים עבודה מדהימה. אפשר לראת בסרט את המבנה החברתי היום בגרמניה שמורכב מאין ספור לאומים שמאכלסים אותה ומייצרים חברה תוססת, דינמית ומאוד מגוונת.
הסרט כמובן מתחבר אל התהליכים שאני עובר עם חיפוש  נקודות חיבור רגשיות שלא תמיד ברור איך הקשר המדוייק אבל הרגש אומר זוז ואז ה"מכונה" מתחילה לנוע. אני מוסיף כאן סקיצה ראשונה שעשיתי של אחת הדמויות היותר שבריריות בסרט שגם דרכה אפשר ללמוד על מה זאת חולשה, רגישות, עקשנות ומוכנות לפרוץ דרכים חדשות.

שמן על mdf  
2012

את הסיפור הקצר שכאן בהמשך כתבתי לפני כמה שנים ופרסמתי בבלוגציור שיצרתי. לא היה ברור לי איך זה יתפתח ומה תהיה המחוייבות שלי לכתיבה ופירסום במקום הזה. כמו שאני מוצא את עצמי פועל במהלך השנים בקשר שלי אל המחשב והמדיה הזאת בכלל, יש לי יחסי אהבה שנאה שהם בעיקר נבנים על קידימויות שונות שמשתנות כל הזמן. ויכול להיות שגם הבלוג הזה יזוז למקום חדש מתישהו... בכל מקרה חשבתי להעביר את הסיפור לכאן עכשיו גם בגלל שזה יוצר איזה סדר בדברים ובעיקר כנראה  כי אני מוכן נפשית לפרסם את זה ברבים..

ציור מתוך 'החולמים' של ברטולוצ'י - שמן על בד 2009

סיפור קצר על אהבה

ביום שישי בערב נסעתי לקיבוץ עין גב. כבר הרבה זמן שלא הייתי בעין גב.
בצהריים ציפי סיפרה לי שהמסעדה שם דווקא טובה ולא כמו שחשבתי שהיא
מיועדת לתיירים שמגיעים עם הסירה מטבריה. ואני בכלל לא נסעתי לשם לצורך המסעדה אלא לפגוש את
סלו ובקי ואתם סולימאן וסאנה. סולימאן היה זה שארגן את הביקור וטרח עוד
ביום חמישי לברר אם בראש שלך לבוא לשם כי הם הולכים להעביר את הסוף שבוע
בצל עצי התמר ויהיה נחמד אם גם אני אצטרף לכמה שעות. למה לא. שישי בערב אין לי תוכניות מיוחדות
השבוע וסולי מצלצל שאני אבוא בתשע. קניתי יין, שמתי דלק באוטו ודרומה לכנרת.
חשבתי שמתחילים בארוחת ערב מאוחרת ואפילו לא שאלתי מה התוכנית. אם תשע
נוח לאנשים מה אכפת לי. שישי בערב הכביש ריק אפשר לנסוע בשלווה ולהתדרדר למטה, חולף
על פני ורד הגליל, אמנון, כרכום ואלמגור. הערב מנצנץ לו מכל הכיוונים. בתחנות חשוכות ובצמתים לא מוארים אני חולף על פני טרמפיסטים צעירים שלרגע מגיחים לאור פנסי הרכב.
האוטו בפנים קצת מפוזר ולא ממש מזמין אורחים כך שאפילו עצירה מאוחרת לא נלקחת בחשבון.
חניון צאלון, הלונה- גל והנה מימין בירידה אחרי הפניה שמאלה, הכניסה לקיבוץ עין גב. בשער יש שומר אבל המחסום פתוח והוא מתעניין יותר בטלוויזיה מאשר בנכנסים ויוצאים.
שלווה חיובית.
 מיד אחרי הכניסה מצד שמאל אני מבחין במגרש כדורגל מואר וילדים משחקים.
מימין המכלאות של הפרות שנדמה עושות את דרכן בשלווה אל איזה מכון חליבה בקצה השטח.
אני עוצר קרוב אל גדר הפרות ומצלצל לסולימאן לברר איפה החדר של סאלו. הם במסעדה בטבריה! לרגע אחד אני מקבל איזו מכה קטנה בבטן. לא חשבתי שאני מוזמן לאפטר פארטי. טוב, לשמחתי אכלתי
סנדוויץ' אחה"צ  ואני לא ממש רעב, אבל בכל זאת, הלחץ הזה בבטן טורד. אפשר היה להגיד לי, לא?
למה לא הוזמנתי להצטרף למסעדה? מישהו בכלל חייב לי משהו? את מי אם בכלל צריך להאשים בכאב
הבטן שלי שזה הדבר המוחשי היחידי שצריך להתייחס אליו עכשיו. לא. אני לא חושד שיש כאן כוונה
רעה וזאת הסיבה שאני מנסה לברר למה ההתכווצות הזאת, הסתמית, בבטן.
הפרות ממשיכות לחפש את דרכן הידועה אל דלת המשאבות ואני מביט שמאלה, כאן ישנה התרחשות ממין שונה לחלוטין.
קבוצת ילדים שממבט שטחי ניתן ליחס להם גילאי שלוש עשרה פלוס מינוס, משחקת כדורגל במגרש עם שערים ורשתות.
 ארבע על ארבע או חמש על חמש.
 בפינה הרחוקה, קצת מוסתרים על ידי העץ יושבת חבורה קטנה של בנים ובנות ומתבוננת במשחק בחצי עניין.
 מדי פעם מישהו משם זורק הערה לשחקנים או מאיים במשהו ויוצר לעצמו מרחב שליטה.
 אבל על המגרש הדברים מסתדרים להם באופן טבעי ולצד שלי,
ממש קרוב אל האוטו החונה ואני בתוכו נופלים מרבית השערים.
אחרי כל שער מתחילים ויכוחים מי אשם.
 כדור אחד אפילו פגע במכונית ואני מסביר בשקט לילד שאם הוא היה מכניס גול,
 הוא ואני היינו מאוד מרוצים. גם הוא משתדל מאוד לנצח...
ואז אני ראה אותה.
פתאום בין העצים על השביל שמוביל מלמטה אל המגרש אני מזהה
את ההליכה השקטה, הבטוחה, היודעת טוב מאוד את מקומה. אני נדרך כנמר.
 המשחק המרתק כשלעצמו עוזב אותי ברגע ואני נשאב אל תוך הדמות הזאת כמו פרפר לאור.
 מופיעה ונסתרת בין העצים. סוודר שחור מונח על הכתפיים שמעוצבות בעזרת גופיה לבנה.
 שיער שחור וג'ינס בהיר. נעלי ספורט. רגע היא נעלמת ומיד אחריו מופיעה.
 ההתכווצות בבטן מקבלת תפנית לא צפויה. כמו הופעתו של האור הראשון מיד אחרי החושך המוחלט.
תמיד הספק ולעולם ההפתעה. נדמה לי שאני שומע שיחה ערה מהמגרש שזה לא כוחות.
 אני בכלל לא שם לב אלא רק עכשיו כשכותב את הדברים שיש כאן משהו
 עם הלא כוחות שלי עם החיזיון הזה שנגלה לי בשישי בערב בעין גב.
היא מגיעה אל החבורה. עומדת מולה.
זזה בשקט ימינה ושמאלה וכמו מתנהלת שיחה מאוד רחוקה
 ממני שמשאירה לי את המרחב להתחבר אל הרגעים הקסומים האלה של ההתבגרות.
בגרתי באחת או שאף פעם לא.
רוצה לומר הנסיבות החיצוניות ניתקו אותי מהגיל הזה,
 שלוש עשרה פלוס מינוס והקפיצו למקומות מבוגרים בהתנהגותם הרבה יותר.
 אני מנסה להיזכר ברגע כזה, בשאלה האם הייתי נוכח שם ומגלה
שזאת הפעם הראשונה שאני חווה את הגיל הזה. הכיווץ בבטן מפנה את מקומו להלמות ליבי.
אני מרוגש ומתרגש ורגע אחרי זה אני מבחין בכל חבורת הספסל קמה ונעלמת אל תוך החושך.
 נשארתי דומם. היא מישהי, או משהו שאני מייצר אותו ברגע זה?.
 גם השחקנים פתאום מפסיקים ונדמה לי שהולכים לשתות מים ברפת.
 שלושה נשארים לשחק פנדלים לשוער ואני ממשיך לחכות לסלו שיגיעו כבר מהמסעדה הסינית בטבריה.
 דווקא יכול היה להתאים לי אגרול אחד לחדד את הזיכרונות האסייתים שלי
 שגם כאן צפים ועולים כמו בכל פעם שריח אהבה באוויר.
 אני חושב על זה שוב. על אבדן הנעורים והתמימות ומסתבר לי שוב כמו פעם כמו תמיד,
 שאין לי מושג קלוש מה עובר בראש ובלב לנערה הזאת עם הסוודר על הכתפיים והשיער השחור כשהיא צועדת בשבילי הקיבוץ.
ימינה אל הפרות. מבט בראי אחורה לכיוון השער אולי הם מגיעים.
מבט על עצמי בחצי-חושך של הרכב אל תוך המראה. ואז תנועה משמאל.
 אי אפשר לדמיין את המציאות אלא רק לחכות לרגע שבו היא מופיעה.
והנה היא באה עם עוד שלוש חברות. מי בכלל חשב על זה.
 בשביל שמתחת למגרש הן הולכות לאט. בקבוצה ולא בסדר קבוע.
תוך שיחה קלילה של שישי בערב. שוב אני מוצא את עצמי מארגן את החושים.
 אלוהים, הן פונות ימינה על השביל ועכשיו ארבע בנות מולי.
 השנייה מימין זאת נערתי עם הסוודר.
 אני מתמקד בה ואחרי זה בשלוש האחרות אבל במבט יותר מהיר וחוזר אליה.
הראשונה חולפת על פני. החלון פתוח ואני מרגיש אתמשב הרוח הקלילה.
 גם השניה חלפה והנה היא מתקרבת אלי, עיניה טובות אין בה פחד או בושה.
 היא רוצה במפגש המדומיין הזה בדיוק כמוני ומתוך תנועת ההליכה במעלה
השביל היא בפשטות שהטבע בעצמו יצר אומרת לי שלום.
רך, מתבונן, מבין, מקבל, לא מפריע. שלווה ניסחת.
אני אומר וברכה והיא ממשיכה, באופן שהגיעה כך הולכת ומתרחקת אל עולמה הנסתר
ממני ומשאירה אותי בוהה במראת הצד ובצללית גופה המתמזגת עם החשכה
 ונעלמת אי שם כפי שהופיעה בזיכרון הילדות הכי מוחשי שלי.